החלטה בתיק ע"מ 3561/09

המשיבים, שניהם תושבי האזור, נתפסו במחסום כאשר על גופם סכינים, אחת מהן מוסתרת על גבו של אחד המשיבים, והשנייה על גופו של המשיב האחר.

כן נמצא ברשותם שמכונה "רימון מאולתר". המשיבים ייצרו רימון זה, באחד מהכריכים נמצאו מותרים כדורי רובה. בגין האמור הוגשו כתבי אישום כנגד כל אחד מהמשיבים בנפרד.

נוכח העובדה כי הסכינים והרימון נתפסו על גופם ובחזקתם של המשבים ממילא קיימות ראיות לכאורה.

בית המשפט קמא הורה לשחררם ממעצר בתנאים, לאחר ששמע את שני הצדדים. בית המשפט קמא קבע כי ניתן בנסיבות המקרה, למצוא חלופת מעצר ראויה.

נקדים ונאמר כי גרסת המשיבים, מפי סנגורם, הייתה כי הם ביקשו להיעצר, ולכן הלכה למעשה יזמו את המעשה. בתוך טענה זו מסתתרת טענה אחרת כי מעשיהם של המשיבים אינם מסוכנים ונעשו מתוך רצון להיעצר, ולא מתוך רצון להזיק או לסכן את הציבור.

קראתי בעיון את החלטת בית המשפט קמא, ולחלק מהקביעות שלו לא מצאתי בסיס בחומר שהוגש לי.

קובעת כב' השופט דלמטה כדלקמן: "אין מחלוקת וגם לא נטען כי הייתה לנאשם כוונה לגרום נזק עם הסכין שהייתה ברשותו"  (תיק 4790/09 בעניינו של מוחמד)

קריאת עדותו של משיב זה מעלה את התמונה הבאה:

המשיב מאשר כי הייתה עליו סכין. כשנשאל מי הכניס (הסתיר) את התחמושת בסנדוויץ שלו, הוא  לא הכחיש, אלא השיב: "לא יודע ... אולי החברים שלי שמו אותה?"

לכן את החזקת הסכין, גדולה כקטנה, יש לבחון על רקע כלל האירועים ולא בהתעלם מהם. כאשר המשיבים מכינים רימון מאולתר מזיקוקים, כדורים ונפץ, כאשר בסנדוויץ של המשיב מוחבאים כדורים, וכאשר על כל אחד מהמשיבים נתפסת סכין, ואחת מהן מוסלקת, הרי קשה לומר בשלב זה כי " אין מחלוקת כי לנאשם לא הייתה כוונה לגרום נזק".

עבירת ההחזקה של אמל"ח וסכין היא עבירת התנהגות, שאינה דורשת נזק לשם קיומה. המחוקק אשר קבע עבירה זו בספר החוקים ואסר את החזקת האמל"ח, התכוון לאסור את ההתנהגות האסורה עוד טרם יצרה תוצאה. לפיכך, בחינת המסוכנות באספקלריה של התוצאה מחטיאה את כוונת המחוקק.

כבר ציינתי לעיל, כי אין לבחון את החזקת הסכין כשלעצמה, אלא בנסיבות בהן בוצעה. כאשר להחזקת הסכין מצטרפת החזקת אמל"ח ויצור אמל"ח, כל אלה מעידים כי מדובר במי שחצו את הגבול, של מעשי נערות ושובבות, ובוחנים דרכים חדשות. דווקא להתנהגות אסורה זו כיוון המחוקק, עת אסר את ההחזקה, ואותה ביקש למנוע.

בית המשפט קמא מצא כי בקביעת תנאי ערובה של הפקדה כספית בשיעור של 5,000 ש"ח במזומן וערבות צד ג' על סך 10,000 ש"ח ניתן " למצוא לה (למסוכנות!!) חלופת מעצר במקום מעצר עד תום ההליכים"

קשה לי להבין בכל הכבוד הראוי, הכיצד. לא למסכנות חלופות מעצר מוצעות, למעצר עד תום ההליכים, שנועד בין היתר למנוע את המסוכנות.

הכיצד ערובת של 5,000 ש"ח תמנע את המסוכנות? אם אכן סבר בית המשפט קמא כי אין מסוכנות במעשי המשיבים, ממילא אין צורך למצוא חלופות מעצר שימנעו את קיומה.

אם מאידך קיימת מסוכנות, הרי ערבות כספית שכזו אינה יכולה לאיין מסוכנות שכזו. הפקדת הערובה יכולה להבטיח לכל היותר את התייצבות המשוחרר לבית המשפט. כל שאר מעשי המשיבים אינם ניתנים לפיקוח מעשי באזור.

חלופת מעצר תיאורית שיכולה לאיין את המסוכנות היא במעצר בית תחת השגחת צד ג' המקובל על בית המשפט. אלא שחלופה זו בלתי אפשרית על פניה באזור בהיעדר יכולת אכיפה.

משכך שבנו לנקודת המוצא: ראשית עלינו לקבוע קביעה משפטית המבוססת הן על עובדות והן על ניסיון החיים: האם מי שהחזיק בסכין בעוד רעהו מחזיק בסכין מוסלקת, מחזיק בתחמושת מוסלקת, וייצר ומחזיק ברימון מאולתר, הינו מסוכן לציבור?

התשובה לכך חד משמעית. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי יצור אמל"ח והחזקת אמל"ח טומנים בחובם סכנה מרובה לציבור.